כל הפוסטים במאמרים

מהן ניבולי הפה של אישה אחת קטנה בסופרמרקט, שלולא תועדה הייתה נותרת אלמונית ואומללה

הפרד ומשול – לא השכלנו להבין שאנחנו כעדה יוצרים את הפילוג וחוסר אחדות בתוכנו,

כאשר אנו שומעים את השם יפתח אנחנו נזכרים בעיקר ביפתח המקראי ובסיפור היוצא דופן

תופעת ההלוואות בשוק האפור היא ידועה והיא הולכת ומחמירה, יום יום. הנפגעים העיקריים זה

מפעם לפעם עולה לכותרות נושא מעמד הקייסים (הכהנוץ’). זו אחת הסוגיות המרתקות ביותר בתולדות

כנראה שלא אחדש כלום ושום דבר בדיון של בעד או נגד גירוש הפליטים/מסתננים. אני

הדעת אינה סובלת והשכל מסרב לקבל ולא מבין את מצעד הצביעות של התמיכה במסתננים

לעולם אל תלכו בתלם שאחרים סללו, כי זו הדרך הקלה – לתעות. ולאבד את

האנשים שצועקים לאחדות וגיבוש לא מבינים עד כמה סלע המחלוקת בעדה הולך ותופס תאוצה.

חג הסגד מתקרב ועמו גם זיכרונות רבים מעבר. יושב אני בארץ הקודש – בארץ

ויהי מקץ אלפיים שנים מגלות עשרת שבטי בני יעקב, היא שנת 1982. ויתקבצו בני

תור ללחם הגיעה שעת ההקצאה, הקצבה החודשית! אנשים נשים וגברים, ולא מעט צעירים גם

לא אתרום דם – שופך דם האדם באדם דמו ישפך! זה אני הילד התמים

מזג אויר כל כך נעים של שבת כמו זה, מזמן לך הזדמנות לצאת לטיול

כשזהבית הגיעה למשרד היא כבר הייתה באיחור של שעה ומשהו. חברותיה בעבודה שראו אותה

הגלאקסי של הנערה צלצל ועל הקו אימא, אני מניח שהאימא שאלה את הנערה: ״מה

לפני הפוסט הבא: ״צביעות״ אני חייב להדגיש: המאמר אינו התבכיינות. אני לא חושב שמגיע

אני יושב כאן באוטובוס. יושבת לידי, האישה שמהווה השראה לדברים הבאים שאכתוב מטה: שיר

שאריות אחרונות של גשם שזעף לכמה דקות קצרות מקודם, רק כדי לבשר את בואו.

סתם ככה, כחלק מאופנה חולפת כמו כל אופנה, הק’טל לא היה מפריע לי. פעמים,